נספק תחנות דלק בע"מ נ' טל-קוד מחשבים בע"מ ואח'

פסק דין

1. בין התובעת לבין הנתבעות 1 ו – 3 נחתם הסכם ביום 3/12/06, הנוגע להפעלת תחנת דלק בלוד [להלן: ההסכם].

הנתבעים 2 [להלן: הבר] אשר מסר תצהיר בתיק זה, סומן נ/1, וארליך, הנתבע 4, היו ערבים לחיובי הנתבעות 1 ו – 3. אציין, כי תחילה כתב התביעה כלל גם טענות לגבי ערבותם של הנתבעים 2 ו – 4, אולם מחלוקת זו התייתרה לאור הצהרת בא כוח הנתבעים בדיון מיום 1/9/01, ראה עמ' 5, שורות 15 עד 18.

2. בכתב התביעה מגוללת התובעת את מסכת האירועים, עליה חזר גם המצהיר מטעם התובעת, עורך הדין צפרירי [להלן: צפרירי], תצהירו סומן והוגש ת/1.

אין צורך לחזור על הטענות כולן, היות ולמעשה קיימת בין הצדדים הסכמה על מרבית העובדות, והשאלות הדורשות הכרעה הן שאלות שנוגעות לפרשנות ההסכם. כך למעשה אין מחלוקת כי תחנת הדלק נמסרה ביום 5/7/07, ראו עדות צפרירי בעמוד 6, שורה 7.

בנוסף, אין מחלוקת כי הצדדים ערכו התחשבנות בסמוך למועד המסירה בפועל, ואין מחלוקת כי על פי ההסכם, היתה אמורה להתבצע התחשבנות סופית, 15 חודש ממועד המסירה.

3. כך מגיעים אנו למחלוקת הראשונה, והיא מהו מועד המסירה, לצורך ביצוע ההתחשבנות הסופית.

האם כטענת התובעת, מועד המסירה הוא זה הנזכר בסעיף 2.5 להסכם – ה 2/8/07, או שמא כטענת הנתבעים, מועד המסירה ממנו יש למנות את התקופה של 15 חודש, הוא מועד המסירה בפועל, קרי, 5/7/07.

אציין בעניין זה, כי הנתבעים טענו כי הם נתפסו לכלל טעות וערכו את החישוב נכון ליום 15/7/07. לטענת הנתבעים, טעות זו מזכה את התובעת בסכום של כ – 10,000 ₪. הנתבעים לא הגישו כתב תביעה שכנגד, להחזר הסך הנ"ל, אולם מבקשים שאם ביהמ"ש יקבע שיש ממש בתביעת התובעת, אזי יש לקזז סכום זה מכל סכום שיפסק, לטובת התובעת.

4. זוהי אם כן, המחלוקת הראשונה, ועליי להכריע מהו מועד המסירה לצורך חישוב תקופת 15 החודשים.

המחלוקת השנייה, נוגעת לפרשנות סעיף 7.5 להסכם, שם נקבע מנגנון החישוב, שיבוצע בחלוף אותם 15 חודשים. בסעיף זה נזכר כי תבוצע בדיקה של ההכנסה החודשית הממוצעת של הקונות, בששת החודשים שקדמו למועד הבדיקה [להלן: ההכנסה החודשית הממוצעת], בסעיף קטן 3 לאותו סעיף נקבע כדלקמן: "בגין כל הקשור במכירת גז בתחנת הדלק, אם תהיה, וזאת בין בתקבולים מחברת תגז, בין בתקבולים ממפעיל תחנת הדלק, ובין כל תקבול אחר שהוא".

5. למעשה, אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים, כי מכירת הגז בתחנה החלה מחודש ספטמבר 2008. בפועל, ההתחשבנות שנעשתה על ידי הנתבעת, לקחה בחשבון את מכירות הגז בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2008, ואת סכום מכירות הגז, חילקו הנתבעים בשש, וזהו הסכום שנלקח בתחשיב, בין הצדדים. התובעת חולקת על דרך חישוב זו. בתחילה, טענה התובעת כי יש לקחת בחשבון, את ששת החודשים הראשונים, של מכירת הגז, ואז לבצע חישוב בהתאם לנוסחה שנכללת בסעיף 7.5.

מאוחר יותר, ויתרה התובעת על טענתה זו, וטענה כי את המכירות שבוצעו בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2008, יש לחלק לחודשיים בלבד, וכך להגיע למעשה לממוצע הנכון לשיטתה, המשקף מכירות חודשיות של גז.

התובעת טוענת, כי דרך החישוב של הנתבעים, חוטאת לאמת, נעשית שלא בתום לב, ובניגוד לכל היגיון מסחרי, ולפרשנות הנכונה של הצדדים.

מאידך, הנתבעים טוענים, כי הפרשנות של התובעת מנוגדת ללשון ההסכם ולרוח הדברים, הנתבעים טוענים כי התובעת מנסה לשנות את הנוסחה שנקבעה בהסכם, לקרוא להסכם תנאים שלא נכללו בו במפורש, ואף מנוגדת לרוח ההסכם, שכן הצדדים לקחו בחשבון תרחיש שמכירת הגז לא תצא לפועל, אם בכלל, אם במועד 15 החודשים שנקבעו לבדיקה.

6. מחלוקת זו מולידה את הצורך להכריע בשאלת דרך חישוב הממוצע, לגבי הגז.

שאלות נוספות שעלו הן לנושא של אמינות העדים, תום הלב בביצוע החוזה, ודרך החישוב הנכונה, היה ותתקבל אחת מטענות התובעת, או שתיהן גם יחד.

בעניין זה, טען בא כוח הנתבעים כי חישובי התובעת אינם מבוססים וכי עורך התחשיב, מר סימון לא הובא לעדות.

7. כידוע, פרשנות הסכם נעשית לאור סעיף 25 לחוק החוזים [חלק כללי], התשל"ג – 1973. על פי הלכת אפרופים, אשר נזכרה שוב בדיון נוסף, ארגון מגדלי ירקות, יש לתת את הדעת ללשון החוזה; למהות החוזה, הסדרה ומבנהו, לחוזים אחרים הקיימים בין הצדדים, לנסיבות החיצוניות לו ולאומד דעתם של הצדדים, בעת ניהול המשא ומתן, ולאחר כריתת החוזה.

בשנים האחרונות ניתנו מספר פסקי דין, על ידי ביהמ"ש העליון, הקובעים שאין לקרוא בחוזים, תנאים שלא נזכרו בהם במפורש.